בנובמבר 2020, למרות שהייתי זהיר ביותר, נדבקתי בקורונה בפעם הראשונה (לעולם לא אדע בוודאות, אבל סביר להניח שמדובר בזיהום באירוסול דרך המסכה שלי בחנות עשה זאת בעצמך או בסופרמרקט - המקומות היחידים שהייתי בהם באותה תקופה).
הזיהום הזה שינה את חיי לנצח – כמה חודשים לאחר מכן הייתי סיעודי, מרותק לחלוטין למיטה וסובל מכאבים מתמשכים. הוצאתי הון קטן על כל מיני טיפולים ולבסוף, אחרי כמעט שנה, מצאתי 3 שעבדו בשילוב: תוספי תזונה מדללי דם ותרופות הוציאו אותי מהמיטה וחזרתי לגינה ולספה. תרופות אנטי-ויראליות וטיפולים תוך ורידיים הקלו על התסמינים והכאב ואפשרו לי ללכת מרחקים קצרים, ולבסוף Help Apheresis החזיר אותי לחיים.
יש לי כל מיני זיכרונות מאותם ימים, וכמובן מהתקופה שאחרי זה, כשהתחלנו לבנות את אפרזיס סנטר כדי שיהיה לאנשים לאן ללכת ולמנוע את מה שקרה לי שיקרה להם - סבל אינסופי, חוסר עזרה, ובנוסף לכך הסטיגמה והגזלייטינג. אבל הזיכרון הכי טוב היה שהייתה לי משפחה שדאגה לי.
בשבוע שעבר קיבלתי שיחת טלפון קורעת לב - גבר צעיר באמצע שנות העשרים לחייו, דומע, מלא פחד שלא יוכל לנסוע, כי הוא כל כך מפחד כל הזמן, ולראות רופאים מחוץ למדינתו (שם מערכת הבריאות והרופאים לא מטפלים...) פוסט קורונה ו תסמונת פוסט חיסון תסמונת). אז הבטחתי לו שאנסה לעזור לו ולהסיר לו חלק מהפחד בכך שאראה לו למה לצפות. שלחתי לו הרבה תמונות שצילמתי בעבר - שדה התעופה, המרפאה, הים, העיר העתיקה ועוד רבות. גם עשיתי לו סיור קצר במרפאה באמצעות שיחת וידאו. ולבסוף, הבטחתי לשלוח לו סרטון - לא של מטופלים - הוא ראה הרבה כאלה באתר שלנו ובאינטרנט - אלא של מטפלים כמו אמו. מטפלים של פוסט קורונה ו תסמונת פוסט חיסון לסובלים מכך יש הרבה במשותף, הם חולקים רבות מאותן חוויות. הם רואים את המחלה הבלתי נראית והם רואים את החרדה המושרה שממנה סובלים יקיריהם. התוצאה הספונטנית (לקחתי את הטלפון הנייד שלי, נתתי אותו לגברת הולנדית שישבה בלובי שלנו והיא צילמה אותנו מדברים באנגלית ובגרמנית) נמצאת כעת באינטרנט בדף הבית שלנו:
כתוביות באנגלית זמינות לסרטון זה, פשוט לחצו על כפתור CC ובחרו 'אנגלית'.
תודה לכל המשתתפים ששיתפו את חוויותיהם!
